ברית המילה איננה עוד הליך רפואי סתמי, אלא מעמד רוחני שהוא לב הזהות שלנו כיהודים. בברית המילה מתגלית אהבה גדולה וקשר עמוק בין כל נשמה יהודית ובין הקדוש-ברוך-הוא.
חכמינו ז"ל הפליגו מאוד במעלתה של ברית המילה, וכך אמרו: "גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל (עד שעשה את ברית המילה), שֶׁנֱּאֶמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (מסכת נדרים)
והשאלה היא מדוע?
רבינו המהר"ל מפראג מסביר שהקב"ה ציוונו לעשות ברית מילה בבשרנו, באופן כזה שלא תמוש מצווה מיוחדת זו מאיתנו כל ימי חיינו, וקרא למצווה זו: "ברית", ופירושה "התקשרות". כלומר, כשם ששני אוהבים עושים ביניהם ברית גמורה ומוחלטת, כך הקב"ה ציוונו לעשות ברית מילה בבשרנו להראות על הקשר, האהבה והדבקות המוחלטת שיש לעם ישראל עם הקב"ה.
בברית המילה אנו מסירים את הערלה {שהיא בעצם שם כללי ל-2 עורות: עור הערלה ועור הפריעה}. ערלה פירושה אטימות כמו "ערל שפתים", "ערלת הלב"- לומר לנו, שהאדם שלא זכה לעשות ברית מילה הרי הוא אטום וחסום מלאפשר לנשמתו היהודית לבוא לידי גילוי, לבוא לידי ביטוי. דווקא בזכות ברית המילה יכול היהודי לזכות להתעלוּת ולקדושה מיוחדת האופפת אותו כל ימי חייו. ועל כן מצוות ברית המילה הינה דווקא ביום השמיני ללידת התינוק {אלא אם כן התינוק חולה שאז דוחים את ברית המילה עד שיתרפא (ע"פ גדרי ההלכה כמובן)}, ומדוע?
מבאר המהר"ל מפראג שהמספר 7 רומז לעולם הפיסי, לעולם הגשמי: 7 ימים בשבוע, 7 יבשות (אסיה, אירופה, אפריקה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אוסטרליה, אנטרקטיקה). ואילו לעומתו, המספר 8 רומז לעולם שמעל הטבע, לעולם המטאפיסי, הרוחני. לומר לנו שדווקא בזכות אותה המצווה המיוחדת הזו ,מצות ברית המילה, זוכה האדם להידבק ברוחניות ובקדושה המיוחדת לעם הקודש, עם הנצח.